אמיר סלע 1958-2016
פרידה מחבר
הכרנו כשהיית כבן 30 , שנה לאחר מכן נישאתי לאחותך רקפת - אישתי היום, ובהמשך ליווינו אחד את השני
בארועים משפחתיים ימי הולדת וחגים.
שנים לאחר מכן כשפתחתי את המשרד הראשון ואתה חיפשת עבודה קראתי לך ועמדת לצידי
מאז ועד פטירתך בטרם עת.
היו לנו יחסים מורכבים שידעו עליות ומורדות, לא פשוט היה
לשנינו לעבוד יחד כמשפחה, אני חושב שאתה קיבלת ממני מתנה לעבוד עם אביך וללוותו תקופה ארוכה
בעבודתנו המשותפת, אשרך אני לא זכיתי לכך.
הבטתי בכם מהצד והערכתי מאוד את הכבוד הרב שנתת לאביך
בצורה שלא ראיתי מעולם, את המצווה "כבד את אביך ואת אימך" יישמת הלכה למעשה ולא
מהפה אל החוץ, קינאתי בך על יכולת מופלאה זו ושיתפתי אותך בכך.
למדתי ממך לא מעט על צניעות, פשטות ונועם הליכות, לצערי היישום אצלי הוא מתמשך...
ניהלנו שעות של שיחות נפש בנושאים שלא קשורים לעבודה פוליטיקה, משפחה, זוגיות
וגידול ילדים, התייעצנו האחד עם השני וסיפרנו האחד לשני חוויות יום יומיות ובכלל, מצאתי שיש
ביננו שפה משותפת והבנה. בהרבה נושאים חשבנו באופן דומה כמו בני זוג שנעשים דומים עם השנים...
היה בך יושר אישי בנושאים רבים ואישיים גם המורכבים ביותר עליהם דברנו בפתיחות ידעתי לסמוך על שיקול דעתך ואומץ לבך
לאמר את האמת גם אם היא לא נעימה ולא לנפנף ולתרץ ועל כך זכית באמוני - בקיצור גבר כלבבי.
היו לנו כאמור לא מעט עליות ומורדות ביחסים האישיים שבעיקר נבעו מהפרפקציוניזם שלי בנושאי עבודה
ומציפיות שלי שלא תמיד התממשו, כשניפגש אספר לך...
היתה לנו אהבה משותפת למוסיקה, סגנון רוק\רוק כבד ששנינו אהבנו לשמוע במשרד במשך שעות בהן אתה
היית משמיע לי ולהפך, למרות שבמוסיקה עיברית לא תמיד התחברתי ליוצרים החדשים שאתה בחיפושיך הרבים אחר המיוחד השמעת לי.
,אהבה משותפת נוספת היתה לנו לקבוצת הכדורגל מכבי חיפה שלצערי בשנים האחרונות לא הסבה לנו הרבה נחת
אוי כמה חסרות לי השיחות האלה איתך יום אחרי משחק של חיפה ... בכדורגל תמיד היתה ביננו תמימות דעים.
במשחקים האחרונים מהם נעדרת הרגשתי שאני מת לספר לך איך היה במגרש... אז אם אתה עדיין מתעניין יש לך
כאן קישור לאתר הקבוצה.
אתר מכבי חיפה
לא תמיד ידעתי להעריך מספיק את יכולותיך ואת עבודתך הקשה והיום כשאתה איננו אני מבין שטעיתי לא מעט
ומצר על כך.
חסר לי הבוקר טוב כשאתה נכנס למשרד עם החיוך הענק והאופטימיות הרבה שהקרנת
כל בוקר בהיכנסך, חסר לי האיש שידע להשקיט את האווירה בתקשורת עם נותני עבודה מעצבנים.
תמיד ידעת לקחת ממני את הטיפול בהם לדבר ולהסביר בנועם ובנחת כמו שרק אתה
יודע, חסר לי האיש שמעולם לא ידע ליטור טינה וידע לשכוח תוך שניה כעסים ואמירות מיותרות,
הרבה פעמים מאז שהלכת חוזרת אלי דמותך ואני די בטוח שעוד רגע תיכנס , תשב בחיוך בכסא הריק לידי ותחזור לטפל בכל אותם
דברים שהשארת ובנושאים שאין לי מושג איך פותרים ואיך לטפל בהם.
אם היית נכנס היום למשרד לא היית מאמין איזה מהפכה הוא עבר ולאיזה פינות הצלחתי להכנס
שקודם היו רק שלך.
דע לך שניקיתי כמעט כל שריד שמזכיר אותך, לא כדי להעלים אותך חס וחלילה אלא כדי להתגבר על חסרונך
וכדי לא להעסיק את המוח בהתרפקות על זיכרונות של "אילו" ו"רק אם"...
אתה חסר לי מאוד ומאמין שיקח לי עוד הרבה זמן למלא את החלל שהשארת, כבר
בכתיבת שורות אלה מתמלאות עיני בלחלוחית ובגעגוע, אתה מכיר אותי בכיין בילתי נילאה. כעסתי כשעזבת כך והשארת אותי ללא
התמיכה והכתף שידעת לתת לי, ניסיתי למצוא עובדים ראיינתי לא מעט אבל אני לא מצליח למצוא משהו
שיחליף אותך, כנראה שהתרגלתי ואני מחפש כמוך.
אין במעט מילים אלה לסכם כלום מחייך, ואולם אם יש בהן ולו במעט כדי שיזכו אותך ויתרמו לעילו נישמתך דייני.
היה שלום מנהל וחבר, לך לך לדרכך, פינה גדולה וחמה תשאר ממך אצלי לעד.
06.12.17
עברה כבר שנה. אני קם בבוקר ומגיע למשרד. אתה בטח כבר מכיר את יונתן שיושב במקומך.
האמת היא שהוא עושה עבודה נהדרת. בהתחלה היה לי קשה להאמין שנצליח לצאת מזה ושיונתן יצליחו להכנס לנעליך.
מסתבר שדווקא בנושאים האלה הם נכנסו בקלות ולא נעים להגיד אפילו טובים יותר.
רק את החיוך שלך אני עדיין רואה ואם החיוך הזה מטושטש בדמיון אז הוא ברור בתמונה שלך ממכבי חיפה חיוך שמכוון אלי וממוקם מולי.
רציתי שלא להיות קלישאתי אני בטוח שאתה לא היית אוהב את זה אבל צמד המילים הזה תמיד על הלשון.
חבר, אתה חסר.
